אלימות במשפחה ותלונות שווא

בישראל מספר חוקים העוסקים באלימות במשפחה וכן באלימות כלפי קטינים והתעללות בילדים. העיקריים שבהם, הינם החוק למניעת אלימות במשפחה, חוק הנוער (טיפול והשגחה), חוק העונשין והחוק למניעת הטרדה מאיימת.

באמצעות חוקים אלה, ניתן לבקש את הגנת בית המשפט על קרוב המשפחה המותקף, בין אם בגיר ובין אם קטין. ואולם, בעקבות האופי ה"מגונן" של מערכת המשפט על בני משפחה הסובלים מאלימות מקרוב משפחה אחר או מהתעללות בילדים, מוגשות מדי שנה גם תלונות שווא בגין אלימות במשפחה והתעללות בילדים, משיקולים זרים שאינם שיקול של הגנה מפני אלימות.

כיצד החקיקה הישראלית מגוננת מפני אלימות במשפחה?

כאמור, בישראל מספר חוקים הדנים באלימות במשפחה ובהתעללות בילדים. במסגרת חוקים אלה, רשאים בתי המשפט להעניק לבן משפחה, לרבות לקטין או חסר ישע, הגנה מפני בן משפחתו, וזאת מבלי שבן המשפחה התוקף הועמד למשפט פלילי והוכחה שם אשמתו.

ואלו הן הסנקציות שרשאים בתי המשפט להטיל:

1. צו הגנה – לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, בתי המשפט רשאים להעניק לבן משפחה "צו הגנה" מפני בן משפחתו, אשר יגביל את גישתו של בן המשפחה לקרובו. בתי המשפט הרשאים להורות לבן המשפחה לא להיכנס לדירה בה מתגורר בן המשפחה, לשמור ממנו מרחק פיסי מסוים, לא ליצור עמו כל קשר ועוד. צו ההגנה יכול שינתן לשלושה חודשים, ולהתחדש מדי שלושה חודשים.

2. צו הרחקה – בתי המשפט רשאים להעניק לבן משפחה "צו הרחקה" מפני בן משפחתו. צו ההרחקה יכולה שיורה לאדם להימנע מהפעולות הבאות: הטרדת קרובו, מעקב אחר קרובו, איום, יצירת קשר, הימצאות במרחק פיסי כלשהו, החזקת נשק.

3. החמרת הענישה כלפי אלימות במשפחה – בשנים האחרונות, אנו עדים להחמרה בענישה כלפי קרובי משפחה אשר נהגו באלימות כלפי קרובי משפחתם או שביצעו התעללות בילדים.

מהן הסיבות להגשת תלונות שווא לגבי אלימות במשפחה?

הגשת תלונות שווא בזדון – לנוכח הסנקציות הקשות אותן רשאים בתי המשפט להטיל על מי שנחשד כמי שתקף את בן משפחתו או ביצע עבירות מין או התעללות בילדים, על פי החוק למניעת אלימות במשפחה והחוק למניעת הטרדה מאיימת, מדי שנה מנצלים בני משפחה סנקציות אלה כנגד קרובי משפחתם, במטרות שונות, שאינן הגנה מפני אלימות, אלא התנכלות לקרוב המשפחה.

למותר לציין, כי סנקציה של איסור כניסה לבית המגורים, למשל, הינה סנקציה אשר עלולה לשמש, למשל, בני זוג הנמצאים בסכסוך משפחתי או בהליך גירושין ולפני נקיטה בסנקציה זו רצוי להתייעץ עם עורך דין אלימות במשפחה.

הסיבה להגשת תלונות שווא יחסית בנקל, הינה הקלות היחסית בה נעתרים בתי המשפט לבקשות להטלת סנקציות כנגד בן משפחה תוקפני, לכאורה. ללא צורך בהוכחת אשמתו של בן המשפחה בתקיפה או בהתעללות בילדים, מתיר החוק למניעת אלימות במשפחה להטיל סנקציות חמורות.

הגשת תלונות שווא בשוגג – בעקבות חובת הדיווח החלה במקרים של חשד לפגיעה או התעללות בקטין, וכן חובת הדיווח החלה על רופא החושד כי נעשתה עבירה בגופו של אדם, עלולות להיות מוגשות תלונות שווא. אמנם, החוק מגדיר את חובת הדיווח רק במקרים בהם יש "יסוד סביר להניח" כי התקיימה עבירה כנגד גופו של אדם, אך אין דרישה לרמת וודאות גבוהה מזו.

ביטול תלונות שווא בגין אלימות במשפחה

ככלל, אדם רשאי לבטל תלונה אותה הגיש למשטרה. עם זאת, לעיתים רשויות החוק יסכימו לביטול התלונה, באמצעות הקצין החוקר, אך ורק במידה והמדובר באירוע חריג. בעקבות ביטול תלונה, ייגנז תיק החקירה כנגד בן המשפחה התוקף. במידה והוגש כתב אישום כתוצאה מהתלונה, בן המשפחה המתלונן רשאי לבקש את ביטול התלונה, אך לרוב התביעה לא תסכים לכך. בנוסף, במידה ותלונת השווא הוגשה במסגרת הליך גירושין, בתי המשפט יטו להתחשב בכך והדבר ייזקף לרעת בן הזוג המתלונן, עד כדי שלילת משמורת על הילדים מבן הזוג המתלונן.

חשיפה לתביעה – בעקבות הגשת תלונת שווא, המתלונן או המתלוננת יהיו חשופים לתביעה נזיקית לפי חוק איסור לשון הרע וכן לאישום פלילי, שדינו מאסר עד שנה.

סיכום: החוק למניעת אלימות במשפחה וחוקים אחרים, מעניקים הגנה לקרובי משפחה מפני קרובי משפחתם האלימים. עם זאת, קיימים מקרים של שימוש לרעה בהגנות אלו, במטרות לפגוע בקרוב משפחה ולמדר אותו ממקום מגורי המשפחה, מהילדים וכו'. הגשת תלונות שווא חושפות את המתלונן לתביעה בגין הוצאת דיבה ואישום פלילי.