אלימות כלפי נשים – נתונים ודרכי התמודדות

אלימות כלפי נשים היא תופעה שקיימת בישראל מזה שנים רבות, ובאופן נרחב.

מאמר זה יציג נתונים באשר לאלימות כלפי נשים וכן דרכי התמודדות עם תופעה זו.

נתונים כלליים של אלימות כלפי נשים

חלק ממעשי האלימות כלפי נשים, מגיעים עד לכדי רצח. בשנים 2020-2016 נרצחו בישראל 122 נשים, כלומר בממוצע, כל שבוע וחצי נרצחה אישה. ב-48 מ-122 מקרים אלו, כלומר ב-40%, מי שרצחו את אותן נשים היו בני זוגן, או בני זוגן לשעבר.

מתוך 26 הנשים שנרצחו בשנת 2020, רוב הנרצחות היו ערביות (15, לעומת 11 יהודיות). בחמישה מתוך חמישה עשר מקרים אלה, בן זוגה של הנרצחת היה החשוד ברצח, בשבעה מקרים זהות הנרצח לא הייתה ידועה למשטרה, שתיים מאותן נשים שנרצחו על ידי בן זוגן התלוננו במשטרה, עוד בחייהן, על כך שהאחרון נוהג באלימות כלפיהן, וכן נרצחת נוספת הגישה תלונה דומה במשטרה, ובסופו של דבר נרצחה על ידי אדם שאינו בן זוגה.

8 מתוך 11 הנשים היהודיות שנרצחו ב-2020, עלו לישראל ב-1989 או מאוחר יותר. באותו מספר של מקרים, בן זוגה של האישה היה החשוד ברציחתה. רק שתיים מנשים אלה התלוננו במשטרה שבן זוגן נוהג כלפיהן באלימות.

מתחילת 2021 ועד ה-8 בנובמבר באותה השנה, נרצחו 9 נשים יהודיות (שליש מתוכן – עולות), 11 ערביות ו-3 מקבוצות אוכלוסייה אחרות. באשר לאיומים ולאלימות פיזית (שאינה רצח) בין בני זוג, ב-2020 נפתחו 20,326 תיקי משטרה בנושא זה, כשב-87% מהם, האישה הייתה הנפגעת. 78% מהנפגעות היו יהודיות, מתוכן רבע היו עולות.

השפעת מגפת הקורונה על תופעת האלימות כלפי נשים

נכון לכתיבת שורות אלה, בישראל (ובכל העולם) שוררת מגפת הקורונה. מגפה זו גורמת להישארות בבתים בתדירות גבוהה יותר משהייתה בעבר, ובישראל היה הדבר בולט במיוחד בשנת 2020, השנה הראשונה למגפה.
הדבר הוביל לעלייה דרמטית ומדאיגה במקרי האלימות כלפי נשים.

בשנה זו (מרץ 2020 – פברואר 2021), מספר התיקים שנפתחו במשטרת ישראל בגין אלימות כלפי נשים עלה ב-4% מהשנה שקדמה לה, באוכלוסייה הערבית, ובאוכלוסייה הכללית, בלא פחות מ-12%.

בנוסף, ב-2020 נרצחו כאמור, 26 נשים בישראל, חצי מהן על-ידי בן זוגן, בעוד שב-2019, טרם הקורונה, נרצחו 17 נשים, 5 מהן על-ידי בן זוגן. כמו כן, ב-2020, מספר מקרי האלימות בין בני זוג (כלומר, אלימות גם מצד הגברים וגם מצד הנשים), עלה ביותר מ-300%.

דרכי התמודדות עם אלימות כלפי נשים

על אף שמספר מקרי האלימות כלפי נשים בישראל ממשיך להיות גבוה מאוד, ולעתים אף עולה משנה לשנה, ניתן לשמוח על כך שכיום קיימות דרכים רבות להתמודדות עם מקרי אלימות מסוג זה:

• ניתן לפנות למרכזי מניעה וטיפול באלמ"ב (אלימות במשפחה). מרכזים אלו מיועדים לכל אדם שבן משפחתו נהג/נוהג כלפיו באלימות, באופן ישיר או עקיף: נשים וגברים שבן/בת זוגם נוהגים כלפיהם באלימות, ילדים ובני נוער שהיו עדים למעשי אלימות בביתם, וכן קשישים שמשמשים קורבן לאלימות מצד בני משפחתם או מצד מטפלם העיקרי. מרכזים אלו כוללים מתן ייעוץ משפטי, טיפול ישיר, ייעוץ והדרכה, וכן מבצעים הערכת מסוכנות.
• ניתן לפנות למוקד המצוקה הטלפוני של משרד הרווחה (118). לרוב הטיפול הראשוני לאחר פנייה זו, ניתן על-ידי עובד סוציאלי, שאם יש צורך – הוא מתווך בין הפונה לבין השירות המתאים במשרד הרווחה או בקהילה.
• כל אישה שבן זוגה נהג כלפיה באלימות מכל סוג שהוא, ולפיכך היא לא יכולה להמשיך ולהתגורר בביתה, זכאית, יחד עם ילדיה, לשהות במקלט לנשים נפגעות אלימות.

לסיכום, תופעת האלימות כלפי נשים בישראל היא תופעה רחבה ביותר, הן במקרי הרצח והן במקרי אלימות אחרים, ובתקופת הקורונה חל זינוק משמעותי במספר מקרי האלימות כלפי נשים.

מדובר בתופעה שיש לגנות ולהוקיע מהחברה, ויחד עם זה יש לזכור שכיום קיימות דרכים רבות להתמודדות עם תופעה זו, כמו פנייה למרכזי מניעה וטיפול באלמ"ב, למוקד המצוקה הטלפוני של משרד הרווחה, וכן זכאות לשהות במקלט לנשים נפגעות אלימות.