האפשרות המוכרת למרבית הציבור לקיצורו של עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, היא של שחרור מוקדם על ידי וועדת שחרורים בתום ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר. לצד אפשרות זו, קיים מנגנון שחרור מוקדם הפועל באופן כמעט אוטומטי, ושמו – השחרור המנהלי.
מדובר במנגנון המחייב את שירות בתי הסוהר לשחרר אסירים המצויים בשלב מתקדם של מאסרם במקרה של צפיפות בקרב מצבת הכלואים. עם זאת, לאור ביקורת שהושמעה כנגד מנגנון זה, הוגבל השחרור המנהלי ביחס לסוגי אסירים מסוימים בהם אלו המרצים עונש בגין עבירות אלימות במשפחה.
מהו מנגנון השחרור המנהלי?
אף על פי שבית המשפט גוזר עונש מסוים על נאשם בפלילים, קיימת בפקודת בתי הסוהר הוראה המחייבת את נציב שירות בתי הסוהר לקצר את עונשו של אסירים עם יתרת מאסר מסוימת ולשחררם לפני תום ריצוי עונשם. זאת, מטעמים טכניים הנוגעים לניהול מצבת הכלואים בשב"ס ולשם צמצום הצפיפות בבתי הכלא.
בשנת 2017, במסגרת עתירה לבית המשפט העליון המכונה "בג"צ הצפיפות", ניתן פסק דין המורה למדינה להקל את הצפיפות הקשה השוררת במתקני הכליאה השונים. כך, הפך מנגנון השחרור המנהלי החל ממתן פסק הדין לאמצעי המרכזי עבור רשויות הכליאה לטובת עמידה ביעדים שהותוו בבג"צ הצפיפות בנוגע ליחס הראוי שבין שטח בתי הכלא למספר האסירים המצויים בו.
מה היקפו של השחרור המנהלי?
יתרת המאסר המאפשרת את הפעלת השחרור המנהלי, נגזרת מאורך המאסר של כל אסיר על פי מפתח המוגדר בפקודה, כאשר האפשרות לשחרור מנהלי נוגעת אך ורק לאסירים שעונשם אינו עולה על 3 שנות מאסר. אלו הדוגמאות הנפוצות ליתרות מאסר המאפשרות שחרור מנהלי:
- מאסר לתקופה שמעל חודש ועד ל- 6 חודשים – קיצור של עד 8 שבועות מאורך המאסר.
- מאסר לתקופה שמעל 6 חודשים ועד ל- 12 חודשים – קיצור של 12 שבועות מאורך המאסר.
- מאסר לתקופה שמעל 12 חודשים ועד ל- 18 חודשים – קיצור של 16 שבועות מאורך המאסר.
- מאסר לתקופה שמעל 18 חודשים ועד ל- 24 חודשים – קיצור של 10 שבועות מאורך המאסר.
באילו מצבים מתבצע השחרור המנהלי?
התנאי הבסיס להפעלת השחרור המנהלי הוא מצב של חריגה מתקן הכליאה. המונח תקן הכליאה מסמל את מספר הכלואים שראוי כי יכילו מתקני הכליאה של שב"ס בכללות.
מדובר במספר נקוב הסב סביב 14,100 כלואים, המסמל סך קיבולת אסירים בתנאי כליאה הנחשבים סבירים וראויים.
כאשר סך הכלואים עולה על תקן הכליאה, מורה הנציב על שחרור מנהלי של כלל האסירים העומדים בקריטריונים המפורטים בטבלה המפורטת בתוספת לפקודת בתי הסוהר.
בשנים האחרונות, הפך השחרור המנהלי להוראה שנעשה בה שימוש כמעט קבוע. זאת לאור העובדה כי תקן הכליאה כולל בתוכו גם את מספר העצורים שברשות שב"ס – רכיב הגורם לחריגה מתמדת מהתקן.
האם אסיר המרצה עונש בגין עבירות אלימות במשפחה זכאי לשחרור מנהלי?
לאחר מתן פסק הדין בבג"צ הצפיפות, הורחב סך השבועות אותם ניתן לקצר מתקופת המאסר במסגרת השחרור המנהלי, נתון אשר מצד אחד הביא להקלה בצפיפות במתקני הכליאה, ומנגד עורר מחאה ציבורית על כך שאסירים מסוכנים משוחררים זמן רב טרם ריצוי מלוא עונשם. כתוצאה מכך, הוחלט לבצע הבחנה בין סוגי אסירים הזכאים לשחרור מנהלי.
סוג אחד שכלפיו נערכה הבחנה הוא אסירים המרצים עבירות של אלימות במשפחה, אשר לגביהם צומצמה משמעותית התקופה אותה ניתן לקצר במסגרת השחרור המנהלי. כך לדוגמה, בעוד שעבריין רכוש המרצה עונש של 10 חודשי מאסר יזכו לקיצור מנהלי של 12 שבועות, קובעת פקודת בתי הסוהר כי אסיר בעבירות אלימות במשפחה המרצה תקופת מאסר דומה, יזכה לקיצור של 3 שבועות בלבד.
באילו מקרים יזכה אסיר אלימות במשפחה לריצוי העונש הקצר ביותר?
השחרור המנהלי חל גם על מי שוועדת השחרורים הורתה על שחרורו לאחר ריצוי שני שלישים ממאסרו. שחרור מעין זה מייצג את האפשרות לריצוי העונש הקצר ביותר עבור אסיר אלימות במשפחה.
יחד עם זאת, אסיר מסוג זה נדרש לעבור משוכה נוספת שאינה עומדת בפני יתר האסירים והיא קבלת המלצה חיובית לשחרורו המוקדם מעת ועדה מיוחדת ששמה ועדת אלימות במשפחה.
שחרור מנהלי – נתון שעל כל אסיר אלימות במשפחה להכיר
תקופות המאסר המוטלות על ידי בתי המשפט הפכו בשנים האחרונות, לאור הצפיפות בבתי הכלא, לנקודת מוצא בלבד אשר בפועל מתקצרת באופן משמעותי הודות למנגנון השחרור המנהלי.
עם זאת, על מנת למנוע קיצור רחב היקף של אורך מאסרם של מי שנשקפת מהם מסוכנות ייחודית, דוגמת אסירי אלימות במשפחה, השחרור המנהלי לו יזכו אסירים אלו הינו מתון ומצומצם.