פיצויים מופרזים בגין רשלנות רפואית – בזבוז כספי הציבור?

אחת השאלות הבוערות בתחומי המשפט והרפואה תוהה על טיב הקשר בין רשלנות רפואית לבין בזבוז כספי הציבור. על מנת להיכנס אל עובי הקורה יש לזכור מספר פרטים חשובים.

ראשית, מספר התביעות המוגשות בישראל כנגד רופאים בגין רשלנות אינו עולה בצורה ניכרת על התביעות אותן ניתן למצוא במדינות דמוקרטיות אחרות. למרות שישנם מקרים אשר מגיעים לראש סדר היום ומעוררים דיון נרחב, קשה לקבוע באופן חד משמעי כי בישראל יש כמות יוצאי דופן של תביעות רשלנות רפואית.

שנית, בישראל ובמדינות אחרות הרשלנות הרפואית היא תביעה מתחום דיני הנזיקין. המשמעות היא שהתביעה יכולה להיות מוגשת נגד הרופא המתרשל, נגד המוסד הרפואי או נגד שניהם יחד.

מי משלם לתובע?

תובעים יכולים להתייעץ עם עורכי דינם במטרה להחליט האם ומתי לתבוע בגין רשלנות רפואית. לא תמיד הנסיבות מצביעות על צורך בתביעה כפולה או משולשת, אך האופציה הזו קיימת. מצד שני, הכספים המועברים לנתבעים הם לרוב משאבים של המוסד הרפואי בלבד.

בין אם התביעה היא נגד הרופא או נגד בית החולים, המוסד הרפואי מחזיק באחריות שילוחית כלפי המטפל. זו הסיבה לטענה בדבר בזבוז כספי ציבור: בית משפט הקובע פיצויים בגין רשלנות רפואית מחייב למעשה את בתי החולים בהעברת חלק מהכספים המגיעים אליהם אל האזרח. כספים אלו הם תוצאה של גביית מיסים, מענקים ממשלתיים ועוד.

פרספקטיבה מקצועית, מוסרית ופרקטית

השאלה האם פיצויים מופרזים יכולה להיחשב בזבוז כספי ציבור חייבת להיבחן מתוך פרספקטיבה מקצועית, מוסרית ופרקטית. במישור המקצועי, תביעות רשלנות רפואית אינן מתקיימות בחלל ריק ויש להן מטרה ברורה:

להרתיע רופאים מפני רשלנות ולהפוך את הטיפול הרפואי לנושא איכותי וטוב יותר. לעומת זאת, במישור המוסרי הדיון הוא לגבי הפניית המשאבים אל התובעים בלבד. לאחרונה עלתה הצעה הקובעת כי חלק מהפיצויים בגין רשלנות רפואית יועברו לכלל הציבור, ולא לתובע. אפשרות מן הסוג הזה אמורה לכאורה להיטיב עם הכלל, אך היא אינה עונה על הצורך הספציפי של התובע.

לכול שאלה משפטית בנושא מוזמנים לשאול אותנו בפורום רשלנות רפואית.

אדם הסובל מרשלנות רפואית נדרש להוצאות כבדות על טיפולים חוזרים, תרופות או התאוששות מעוגמת נפש. לעיתים יש צורך בפיצויים על סך מאות אלפי שקלים על מנת לעזור לתובע לחזור לשגרה. מהבחינה הזו לא ניתן וגם לא מומלץ להחליף את הפיצויים האישיים בגין רשלנות רפואית בפיצויים קולקטיביים. לבסוף, יש לקחת בחשבון כי העברת פיצויים היא הכלי הנוח והיעיל ביותר העומד לרשות בתי המשפט.

לעומת משפטים עם אחריות פלילית או דינים מתחומים אחרים, קביעת פיצוי לפי גובה הנזק הוא עיקרון פשוט ויעיל.

יש לבחון כל מקרה לגופו

החוק הקובע את הפיצויים בגין רשלנות רפואית קובע כי יש לתת פיצוי רק כאשר נגרם לתובע נזק, וכאשר קיים קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לאותו הנזק. בית המשפט צריך להתחשב בחוות דעת של רופא, לקבל אליו תיעוד רפואי ולשמוע המלצות שונות טרם קבלת ההחלטה.

תהליך ארוך זה מבטיח כי ברוב המקרים בית המשפט יפסוק על פיצויים כפי שנדרש בחוק. המטרה של בית המשפט היא למנוע פיצויים מופרזים, אך אי אפשר להתעלם מהצורך של התובעים עצמם.

לסיכום, סביר להניח כי גם בשנים הקרובות יתקיים דיון סוער סביב השאלה מה צריכה להיות תקרת הזכוכית של הפיצויים הנקבעים לזכות תובעים בגין רשלנות רפואית. לא תתקבל תשובה חד משמעית לשאלה הזו וזאת בין היתר משום שיש לבחון כל מקרה של רשלנות רפואית לגופו.